rinatבואי נדבר במונחי מלחמה כי זו הרוח של ימינו ונשאל איך לעבור ממצב הגנה למצב התקפה?
לממשלה לקח 5 ימים להתגבש לממשלת חרום. וזה הרגיש לנו כמו נצח. חמישה ימים מורטי עצבים בהם כל אותות האזהרה שלנו צעקו הצילו והתחננו להצלה.
היינו חסרי אונים, הכאב והכעס עצום ברמה שאין מספיק מילים לתאר אותם וכל מה שאנחנו באמת חיפשנו ועדיין מחפשים זו וודאות. זה השלב הראשון.
אם לממשלה לקח 5 ימים להתאושש וזה בפרטים טכניים נחשו כמה זמן ייקח ללב המדמם שלנו להתאושש ולחזור להאמין, להפסיק לשרוד, להפסיק לחשוד בכל דמות בודדה שעוברת ברחוב ולהתחיל לראות את האור בכל הסיפור הזוועתי הבלתי יתואר הזה.
לימדו אותנו תמיד שיש מי ששומר עלינו, שיש לנו מענה במידת הצורך אבל ברגע האמת, במבחן המציאות, ההיענות לא הייתה מהירה כמו שחשבנו שתהיה.
היו שעות רבות בהן נאלצו אנשים להסתדר לבד. וזה מערער את האמון שלנו כ"כ שזה מסתכל מאוד.
ההלם שהיה כ"כ גדול השאיר חלקנו קפואים ופאסיביים. מחכים לתשובות, מערערים על הכל, תוהים אם בסוף יהיה בסדר וזה כ"כ השפיע על החיים שהם פשוט סוג של נעצרו.
"כן, אני יודעת מה אני צריכה לעשות אבל אין לי חשק".
לקח לי זמן להתאושש ולהבין, אני חייבת לשנות פאזה. אם לא למעני, למען הילדים.
וזה קשה. קשה מאוד. כי כל מה שבא לי לעשות זה להתכרבל מתחת לשמיכה ולחכות לדבר הבא.
החשק ירד לגמרי, הכל פתאום מתגמד לצד ההישרדות והתחלתי לשקוע שם.
לעשות רק מה שצריך. על כמה שיותר אוטומט.
"אני רוצה לעשות אבל לא מסוגלת"
אם גם ככה את מתמודדת עם אתגרים כמו חוסר וודאות, חוסר אמון, חוסר איזון בתגובות שלך, אז המלחמה ללא ספק הגבירה את הווליום של כל אלו.
כי במצב הישרדות הכל מוקצן ולכן הפכת פאסיבית וחסרת אונים.
כשהכל יירגע, אני מבקשת ממך, טפלי בחוסרים האלה. מלאי אותם כדי שתזכי להתאושש מהר יותר ולהרגיש יעילה ומשמעותית יותר.
מה אז אפשר לעשות כדי להתחיל להיות אקטיבית יותר?
קודם כל מודעות. אם את מבינה שאת פאסיבית ממה שהיית ואת מרגישה קפואה או תקועה הכירי בזה. דעי לקרוא לזה בשם. דברי על זה עם הסביבה שלך. ברגע שאת קוראת לזה בשם יש עם מה לעבוד. יש הבנה מסוימת ויש הכרה בזה ואז גם סוג של קבלה. משם אפשר להתחיל להתמודד.
יצרי שגרה
להחליף את שגרת הטלוויזיה בשגרה מגוונת יותר.
מותר להתעדכן, חשוב להתעדכן, להיות עם היד על הדופק, זה צורך הישרדותי, אבל לא להישאב לתוך זה. כיביתי את הטלוויזיה וזה עושה לי טוב. יש רגעי התנתקות מהתופת הזו ומדמיונות חסרי תקדים על זוועות שעתידות להיות. ובנינו, גם ככה הטלוויזיה מתחילה כבר לשעמם. הכל חוזר על עצמו.
זוזי
מצב הישרדותי הוא בד"כ מתבטא בקיפאון או בריחה. כיוון שאין לנו לאן כ"כ לברוח עדיף לשחרר את הקיפאון.
אני מאוד זקוקה לסדר וניקיון אז אני מנקה. זה עושה לי סדר בראש גם.
אעלה שלב ואנקה דברים שאני לא מנקה ביומיום. אולי ארוקן מקרר, אולי אנקה תנור?
לא יודעת אבל זה עוזר לי וזה סוג של פעילות גופנית אז זה גם משחרר הורמונים חשובים.
צאי להליכה, הכיני סנדוויצים משודרגים לילדים, תעשי ספורט בבית. לא משנה מה. זוזי.
מצאי את נקודת השליטה שלך
במצבי חרדה יש נטייה להרגיש חוסר שליטה, שאני לא מצליחה להתגבר על כלום. הכל גדול עלי ואני קטנה ליד הסיטואציה. זה כי את רואה את התמונה הענקית ומגמדת את עצמך.
התמקדי שנייה בעצמך, הסתכלי ברדיוס הקטן סביבך ומצאי איפה כן יש לך שליטה בחיים שלך. באילו מקומות יש לך שליטה ויש לך אפשרויות לפעול בבחירה מודעת.
אה והכי חשוב, לאט. אל תמהרי לשום מקום. זה לא ספירנט- זה מרתון.
אל תפחדי מהפחד
זה משפט שאני מזכירה לעצמי כרגע. יש פחד, הוא קיים והוא גדול מאוד והוא לצד הכאב הענק.
אני לרגעים כועסת על עצמי שאני מפחדת ומאבדת כל מחשבה רציונלית לטובת רגשות עזים שמשתלטים ומחשבות סוררות שלא מפסיקות להגיע.
הזכירי לעצמך שזה בסדר לפחד. פחד הוא מנגנון הגנה. הוא עוזר לי להתכונן לתרחישים שיכולים לקרות. זה טבעי, זה הישרדותי. עכשיו שאת מאפשרת לעצמך לפחד ולהיות נוכחת. את לומדת לקבל את עצמך גם במצבים כאלה, אולי גם לחמול על עצמך ואז התפקוד טוב יותר.
היי בנוכחות
כל הפחדים והמחשבות שלנו מבוססות על העתיד או העבר. בטח לא פה בהווה במה שקורה כאן ועכשיו. אם תשימי לב ברגע זה, את בטוב. את כאן קוראת את הטקסט ואת בטוב. אבל המחשבות במקום אחר כנראה ולכן, חשוב לשים לב שאת בנוכחות. בכל רגע נתון שאת מבינה שהמחשבות מתחילות להשתלט עליך שימי לב איפה את נוכחת פיזית וחברי את זה לרגש. הביני שאת ברגע זה בסדר וזה מאוד עוזר להירגע.
תרגלי דבר אחד לפחות ובחני האם את מצליחה לאסוף עצמך ולהרגיש שאת באמת מרגישה יותר שליטה, יותר אקטיביות ויותר מועילה. המטרה היא לעבור ממצב פאסיבי לגמרי של חוסר אונים למצב של תחושת שליטה קלה, התאוששות רגשית כלשהי כדי לתפקד ולהרגיש שאת חיה גם כשאת מרגישה מרוסקת במצב הזה. מאחלת לנו בריאות, חוסן נפשי וניצחון כפול. גם למדינה וגם לחוסן הרגשי שלנו.
