jetserverהחוקים בכביש נועדו כדי להגן עלינו, גם לאלה שמתקשים לעמוד בחוקים מבינים כי בכביש כדאי מאוד להקפיד ולפעול בטוח. זה לא כי אמרו לנו, זה כי אנחנו מספיק בוגרים להבין את ההגיון שעומד במבחן המציאות. יש לנו את היכולת להבין את הסכנות ברשלנות, חוסר זהירות, התפרעות ואובדן שליטה מסיבה כזו או אחרת.
אבל אני שואלת, אם אנחנו מספיק בוגרים להטמיע את הכללים והתובנות על הכביש, מדוע אנחנו לא מיישמים אותם גם בהתנהלות השוטפת שלנו?
במעט הזמן שאני מדריכת נהיגה ומתרגלת עם אנשים ברכב נהיגה בטוחה, למדתי שההתנהלות שלהם ברכב דומה מאוד להתנהלום בחיים.
יש הרבה מאוד קווים משיקים בין נהיגה בכביש לנהיגה בחיים ובין אם נרצה או לא זה משליך אחד על השני. בגדול, אדם אימפולסיבי ינהג בצורה יותר פזיזה בכביש ואדם מחושב מאוד יהיה זהיר יותר בכביש. אם כל אחד יקח רק שני משפטים מהכביש ויישם אותם בחיים האישיים יש סיכוי לעשות שינוי בהתנהלות השוטפת. הנה כמה דוגמאות:
עצור בטרם תעבור!
משפט שגור בתוכנו עוד מימי הילדות בחסויות של הרשות השנייה ותוכניות טלווזיה למיניהן. מה המשפט הזה אומר עבורנו פרט לסלוגן מוכר?
נסו להזכר מתי בפעם האחרונה הלכתם לקניות ברגל באזור שמוכר לכם כמו כף ידכם. אתם מכירים את הצמתים היטב ויודעים כבר שגם אם תעברו את הכביש ברמזור אדום להולכי רגל הכל יהיה בסדר, כי אתם כבר יודעים מתי סואן ומתי אפשר להתעלם מהתמרור.
אותו דבר עם עם תמרור עצור לנהגים, יש שעות בלילות שהתמרור הופך להמלצה בלבד ואם שוטר לא בסביבה זו הזדמנות טובה "לגנוב" רמזור אדום/תמרור עצור ולקצר את הנסיעה.
לרוב זה יעבור לנו בשלום ונגיע הביתה בבטחה, אבל בכביש מספיק פעם אחת של שיקול דעת מוטעה וספק אם נחזור הביתה בשלום, לכן, לרוב אנחנו די ממושמעים.
מי אמר שבחיים זה שונה? בכל פעולה שאנחנו רוצים לעשות, לצאת לדרך כלשהי, להיות בסיטואציה מסוימת ועוד, קודם אנחנו צריכים לחשוב ואז ולפעול.
פעולת העצירה בחיים מסלמת את ההתבוננות, החשיבה והתכנון רגע לפני העשייה.
אימפולסיבות יכולה להעלות לנו ביוקר בחיים בבתחומים שונים כגון: חברים, עבודה, בריאות ומשפחתיות. לתרגל עצור בכביש זה פשוט לתרגל חשיבה ותכנון בחיים. ולא רק, גם להתבונן קדימה ולהגיע להחלטות שטובות לנו.
אלכסון זה אסון?
כמה פעמים ניסיונות לקיצורי דרך האריכו לכם את הדרך? כמה פעמים חשבתם שהוייז לא מבין הכי טוב וניסיתם "לחתוך" בדרך קיצור ונתקעתם בפקק אינספופי?
בחדשות שומעים על הולכי רגל שמנסים לקצר את מעבר החציה ונדרסו כי לא שמו לב למחלף או צומת מסוים ובחיים אנחנו שומעים על כל מיני אנשים שהיו בטוחים שקיצור דרך תביא אותם ליעד טוב יותר.
בחיים אפשר לעשות קפיצות קוואנטיות גדולות כדי להגיע למטרה, אך גם קפיצות אלו דורשות תהליך חשיבה ותכנון, שיתופי פעולה שונים והקרבות מושכלות ומחושבות.
נראה כי קיצורי דרך בחיים יכולים להזיק לנו כמו בכביש ולפעמים עדיף רגע אחד בחיים מאשר לאבד את החיים ברגע…. זוכרים!?
בכביש תהיה חכם אל תהיה צודק
לא יודעת מי המציא את זה אבל אני מדמיינת גבר שחי בזוגיות ומוצא עצמו בעימות קל עם בת זוגו ולומד להבין שלפעמים עדיף להיות חכם בתמורה לשקט מאשר צודק וסוער…
אם יש סיכוי שמשפט זה נלקח מהחיים והושלך לנהיגה- מה טוב, אך אם לא, הרי זוהי דוגמה מצוינת להבין שלפעמים פשוט עדיף לפעול בחוכמה ולא בצדק.
כולנו חווינו נהג מטורף וחסר סבלנות על הכביש אשר מנצל את שמירת המרחק הבריא שלנו וחותך אותנו מלפנים. בעוד שתי האפשרויות המונחות לנו הן: לצפצף, לחתוך כתגובה ולהסתכן כי זה לא צודק או פשוט לקלל חרישית ולפתוח מרחק גדול יותר בין הרכבים ולהמשיך בנסיעה כי זה חכם יותר, רובנו נבחר פשוט להגדיל את המרחק, למה? כי זה נכון יותר, בטוח יותר ושקול יותר.
בחיים, תמיד יהיה מישהו שינסה להרעיל/להסיט אותנו מקו המחשבה, מהמסלול המחושב, מהכיוון שבחרנו. זה יכול להיות ממקור קנאה, בדידות, צורך בתשומת לב ועוד מיליון סיבות אבל השאלה היא האם אני בוחר להיות חכם ולהתרחק או להיות צודק ולהתרכז בהסברים? נקמות? תחרותיות? מה מקדם אותי יותר?
כל קמ"ש שאתנו עוברים בכביש מלווה בשיעור לחיים, מהרגע שאנחנו מתיישבים באוטו, מכוונים את תנוחת הישיבה, מעבירים לדרייב ועד הרגע שאנחנו מחנים את הרכב בבטחה. השוטרים בסביבה, התמרורים, המחלפים, הוייז, הסחי הדעת, הנהגים האחרים והולכי הרגל… כולם משקפים את ההתנהלות שלנו בכביש ומלמדים אותנו שיעור גם בחיים.
כשמחליטים לקחת את ההגה בידיים, מחליטים לקחת אחריות!
עכשיו שאלו עצמכם: איזה מן נהג אני?
