jetserverהכל מתחיל בקצת אהבה עצמית, זו נגזרת חשובה בביטחון העצמי שסולל לנו את הדרך לחוויות שאנחנו עוברים בחיים. נשים בצד לרגע את ה"נרקסיזם" (אהבה עצמית מופרזת) ונתמקד באהבה עצמית/ הערכה עצמית (אם זה יותר קל עיכול) בריאה אשר עוזרת לנו להתמקד בעצמנו בצורה מועילה, מקדמת ומטפחת. אותנו ואת הסביבה שלנו.
אז איך תדעו אם אתם במחסור? הנה כמה נקודות למחשבה…
די למציצנות!
אתה מציץ לדשא של ה"שכן" לפחות 3 פעמים בשבוע. ככה זה כשלא מסתפקים במה שיש ורוצים את מה שאין! איך תדע מה אתה רוצה אם לא תעשה השוואות? אם לא תחטט לסביבה בנשמה? המתכון לאסון הזה משכנע אותך שזו הדרך להתקדם בחיים, הדרך להבין איפה אתה ולאן אתה שואף להגיע אבל, ואני אומרת אבל גדול, הדרך שדורשת השוואה מסיטה אותך מהדרך הפנימית והאמתית שלך כי אתה מתחיל לאבד את עצמך.
להסתכל על ה"שכן" לפחות פעם בשבוע זה כמו לקנות משהו שלא היית צריך מלכתחילה. זה פשוט מכניס לך רעיונות שמקורם מגיע ממקום הישרדותי (סטאטוס, מוניטין, נראות חברתית ועוד).
כשאתה מוציא את האנרגיה להבין איך "הוא עשה את זה", "למה זה מגיע לו", "למה הוא כן ואני לא" ועוד הרבה כאלה שבטח אתה נזכר בהם עכשיו אתה מרוקן עצמך מאנרגיה של עשייה וקידום.
יש הפתרון!
אתה זה לא הוא! הפסק להשוות ותתחיל להתמקד במה שאתה באמת רוצה. במה שמניע אותך מבפנים. במה שאתה חולם עליו כי זה מה שהלב שלך רוצה.
אהבה עצמית זו היכולת להתרכז בעצמך מבלי לפגוע באף אחד. להיות במקום מחובר לעצמך שנותן לך את הכוחות להעניק גם לסביבה. זה מקום של הכנסת אנרגיה בדיוק ההיפך מהתעסקות בשכן.
בחרת בכל זאת להציץ למישהו ספציפי? דאג שהוא יהיה ה"מודל לחיקוי" שלך. זה שאתה מעריך מאוד והוא קרוב בחזון שלו לשלך. למד ממנו, הבט בו בהנאה ובחיוביות. קח אותו למקום מטפח שלך.
אתה כל הזמן שואל למה זה מגיע לי?
הרחמים העצמיים לא ממאנים להגיע כשמשהו לא מסתדר לפי התוכניות שלנו. זה קורה כשיש ציפיות גבוהות אבל לא רק. זה קורה גם כשקשה לנו לקחת אחריות על דברים שלא מסתדרים לנו, את המקום הזה מחליפים ייסורים עצמיים, קיטורים, כעס עצמי, הוצאת קיטור על אחרים. כל מה שההיפך מקצת אהבה עצמית.
הפתרון!
על קבלה שמעת? קבלת המצב כמו שהוא? חמלה עצמית? התחברות לרגע הפחות נעים?
כן, מחקרים מראים שאנשים שסולחים לעצמם יותר מסוגלים להתאושש מהר יותר אבל גם מפחיתים את הסיכוי לחזור על טעויות בעתיד. כבר שווה לאמץ קצת אהבה עצמית.
ניקח את הצד השני של "למה זה מגיע לי"?
כשזה כן קורה ואתה זוכה לקבל משהו שייחלת לו או לא האמנת שיקרה לך, אתה ישר מעלה ספקולציות איך יתכן שדבר כזה קרה לך ומתחיל למצוא סיבות ותירוצים איך זה הצליח.
אין מצב שזה קשור אליך, ליכולות שלך, לאנרגיות שלך או לכישורים שלך. זה בהכרח תלוי בגורם חיצוני כלשהו או שיחק לך במקרה ה"מזל". כי ככה זה כשחסרה לך קצת אהבה עצמית. איך תאמין בעצמך?
הפתרון:
קרה לך משהו טוב? תהנה ממנו! זקוף אותו לזכותך. תלמד להעריך עצמך ולהודות על כך.
נסה להבין מה קרה אצלך שהוביל לניצחון הקטן הזה וטפח אותו. הוא שלך ומגיע לך!
מעדיף צריך על פני רוצה
"רוצה" זה מותרות. יום אחד כש…כשיהיה יותר כסף, יותר זמן, יותר משאבים, יותר אהבה עצמית..אז תעשה מה שאתה באמת רוצה בתוכך. בינתיים אתה מלא בתירוצים למה זה צריך להיות ככה ולא אחרת. כרגע אתה מונע על פי תכתיבים חברתיים או נורמות חברתיות, כי ככה חינכו אותך, גדלת בסביבה כזו, זה מה שלמדת.
הפתרון:
להחליף צריך ברוצה! למידה זה מצוין אבל חלק מהתפתחות אישית היא היכולת לקחת את הלמידה הזו ולנתב אותה למקום פנימי בו תוכל להשתלב בחברה וגם ליישם את מה שאתה רוצה באמת. זה יעזור לך להתפתח ולאהוב עצמך יותר.
קל יותר להשקיע באחר
אתה מוצא עצמך משקיע יותר באחרים כי זה הרבה יותר קל. כי כשזה מגיע אליך אתה צריך לחשוב על הדברים יותר מדי ולהיות שלם בקבלת ההחלטות, להשקיע בעצמך זה אומר להתאמץ, אולי לצאת מאזור המוכר ואפילו לשנות דבר או שניים וזה קשה מדי. בשביל אחרים זה פשוט לרצות, לסגור פינות ולהרגיש ראוי. זו בהחלט אחלה דרך לקבל אהבה ואישור מאחרים.
הרבה יותר קל להיות נאהב חיצונית מאשר להיות נאהב מעצמי.
הפתרון:
החלטת להשקיע באחר? בכיף. מבורך. אתה לא פחות חשוב! לכן, וודא שעל כל דבר שאתה עושה בשביל אחר אתה גם עושה משהו בשביל עצמך. אחלה דרך לחזק את האהבה העצמית.
מוגש לכם באהבה (עצמית)!
