דחיינות או לא להיות

שלום לך דחיין

יתכן כי הגעת לפה כי ברחת ממטלה אחרת שיש לך ואתה מושך זמן, אבל יכול מאוד להיות שאתה גם יודע שאתה דחיין לא קטן ובא לך להבין דבר או שניים על זה.

קווים לדמותו של הדחיין: "כשיהיה לי X  אוכל לעשות את זה…", "אילו היה לי…", "אין לי זמן", "אין לי כסף", אין חשק/כוח", "לא בא לי", "אני לא מאמין שזה יצליח", "אני מפחד ש….", "לא… אבל.." , "זה לא מעניין אותי בכלל…", והרשימה עודנה ארוכה…..מתחבר? בוא נמשיך…

קודם כל תרגע! עם שלם שותף לבעיית הדחיינות. עם הכוונה כל האנשים בעולם. לכולנו סימפטום הדחיינות והוא בכלל סוג של פגם גנטי שמלווה אותנו בכל דבר שאנחנו עושים ונעשה. איך יתכן?

הפרדוקס

בני האדם הקדמון חיו על פי 4 פרמטרים בלבד- לברוח, לצוד, להזדווג וללקט. כדי לצלוח את אלו אימפולסיביות היתה טבועה בהם חזק כחלק מאיטנסטיקט ההשרדותי. בחלוף השנים האימפולסיביות הוחלפה בתכנון עתידי ובתוכניות ארוכות טווח הסותרות את האינסטיקט האימפולסיבי שלנו. המאבק בין ה"כאן ועכשיו" לבין גילוי העתיד ותכנון עתידי יצרה לנו את הדחיינות.

הדחיינות אשר מייצגת את האימפולסיביות השורדת נדחקת הצידה בעידן בו אנו בונים את העתיד, מתכננים את חיינו בצעדים קטנים, שואפים לעושר ואושר גדול יותר ובו בזמן נחלמים בחשקים ויצרים תמידיים. לא קלים חיי האדם!?

פיתויים והסחות דעת כמו פייסבוק, טלוויזיה ומשחקי מחשב תופסים מזמן הערות שלנו כ- 4 שעות ביממה! כך שהפיתוי שלכם תופס מקום נכבד ביותר.
אנחנו יצורים אימפולסיביים, רוצים כאן ועכשיו, מה שמוחשי מה שנותן לנו תחושת הנאה וסיפוק.
אז אנחנו יוצרים לעצמנו כמה דקות של פסק זמן ומציצים בשלל הקבוצות בוואטסאפ אבל הנה משהו שלא ידעתם- כל הסחת דעת כזו גוזלת לכם 15 דקות של התפקסות בחזרה למטלה הנדרשת.

כל מי שחשב שמולטי טאסקינג זה "אני", אז זכרו שלעשות כמה פעולות במקביל שזה מתכון טוב לאיבוד של 15 דקות של ריכוז. הנה הלכו 15 דקות בערך ביום ויש לכם עוד מלאאא מה לעשות.
אבל לקרוא מייל שקפץ בעבודה, הערה של מישהו בפייסבוק, הודעה בוואטסאפ רק לשנייה, כבר מוציא אתכם מריכוז וגוזל את זמנכם.

אושר ודחיינות לא הולכים יד ביד

ברור שתמשיכו לעשות את זה. אתם רק אנושיים, אין שום דבר בעולם שכזה מעניין שלא תרימו  את העיניים ממנו ל- 5 שעות רצוף.  אפשר בכלל אחרת?
קודם כל קצת עובדות על אנשים שאוהבים לדחות דברים/משימות/מטרות. אנשים דחיינים הם אנשים פחות מאושרים כיוון שעצם הדחייה גורמת להם להרגיש ייסורי מצפון שמובילים להלקאה עצמית, תסכול , תחושת כישלון, הרמת ידיים ולדחיינות גדולה יותר.

באופן הגיוני הם אנשים פסימיים יותר כיוון שהם לא מאמינים שיצליחו לעמוד במטרה שעומדת מולם. אנשים פסימיים הם בד"כ בעלי ביטחון עצמי נמוך וערך עצמי נמוך. הם מראש ייגשו אל המשימה בפחד ובהיסוס שיערער אותם ואם אפשר ידחו את המשימה עד הקץ.
הדחיינות של המשימה שנראית קשה מהם הופכת לגלגל אשר משפיע על כמה תחומים בחיים. ואלו הופכים ללא מרוצים מהחיים לעתים קרובות.

מה קורה בדחיית משימות?
מכירים את האנשים שאומרים "אני תחת לחץ עובד הכי טוב"?
מחקרים מראים שעבודות אשר נעשו דחוקות בדד- ליין בהכרח משיגות תוצאות פחות טובות מעבודות שנעשו לאורך זמן באוירה רגועה ומתוכננת יותר.

היכולת של פיזור העבודה לאורך זמן מוגדר ומוקצב מראש עוזרת לשמור על יכולת ריכוז גבוהה ויכולת מיקוד. כשאתם יודעים כמה זמן אתם מקדישים למשימה והיא תחומה בזמן (ובלי לחץ) יכולת הריכוז והמיקוד שלכם עולה והנה הטיפ הראשון למלחמה בדחיינות. השארו ממוקדים כמו חץ!

דחיינות מייצרת דחיינות

דחיינות זה דבר מדבק, זה בדוק פיזיולוגית במוח. אם הדחיינות מצייצת במוחכם בתחום ספציפי שווה לכם לבדוק מה גורם לדחיינות שם. אם כמו הרוב, הדחיינות היא לא ממוקדת אלא קורית כל פעם בסיטואציה אחרת, אל תחשבו שזה ישתפר. אפשר וצריך להלחם בדחיינות ולהקטין אותה עד כמעט להעלים אותה, אני קוראת לזה לקצר את זמן התאוששות ולצאת לדרך בה "יש לי את כל הזמן שאני באמת רוצה בעולם" כי ככה אתה שולט במשימות שלך והן לא יושבות לך על הראש!

עכשיו עשו טובה, תחזרו למשימה שזנחתם או תרימו אלי טלפון…