jetserverלא תמיד אנחנו מחברים את ההתנהגות שלנו לתחושת שליטה, אבל הרבה פעמים, כשאנחנו יוצאים מאיזון זה בגלל שאנחנו מנסים למצוא את נקודת האיזון שתעיד שאנחנו בשליטה על הסיטואציה.
הנה 3 סימנים שצצים ברגע שאנחנו מאבדים תחושת שליטה.
קיצוניות וחוסר פרופורציות
זבוב הופך לפיל זה הגיוני…?
בתי בת ה 3.5 תאמר "שטויות, שטויות זה לא יכול להיות".
היא צודקת, במציאות זה לא יכול להיות, אבל בראש שלנו זה בהחלט יכול לקרות.
משהו קרה ובאותו רגע זה מרגיש כמו אסון הכרמל, אפילו שלימים זה יהיה מינורי, ברגע זה הכל נראה כבד ורציני ויש לטפל בזה בחומרה. כדי שחלילה לא יהיה גרוע יותר.
אנחנו חוששים לאבד שליטה על הסיטואציה אז לוקחים את המושכות "בכוח" ומטפלים בזה בדרך קיצונית, העיקר למנוע את "האסון הבא".
כך חוסר הפרופורציה מוצאת חברתה הטובה ה-קיצונית והשתיים הופכות למתכון מעולה לאיבוד תחושת שליטה עצמית. אולי באותו רגע זה מרגיש שאתם מטפלים בעניינים אבל אתם בעיקר מכבים שריפות ולטווח הארוך האש תבער כנראה שוב.
זה יכול לקרות לך כהורה שבולש אחרי ילדיו באובססיביות וכך מרחיק אותם.
זה יכול להיות בעבודה, בתור עובד אתה יכול לפתח אובססיה לריצוי והצלחה, להשתלט על משימות שניתנו בקבוצה, לדרוש להוביל, לבטל דעות של אחרים, לרכז סמכויות, להישאר שעות נוספות ולאחר את הדד- ליין כדי להגיש את התוצר הכי טוב בעולם כדי לדעת בדיוק מה ואיך הדברים נעשו. התוצאה היא כמובן שצברת כמה אויבים בעבודה, אתה גמור כי קרעת את עצמך וסביר שוויתרת על החיים האישיים שלך בשביל העבודה.
פה זה לא נגמר, כשאתה צריך שליטה אתה הולך עם זה לכל מקום, ובכל דבר שאתה עושה, גם כשאתה מארגן פעילות חברתית, יומולדת לחבר טוב, מסיבת רווקים או כל דבר אחר, אתה לוקח את הפיקוד, מעייף עצמך, מחלק הוראות ועוקב אחריהם כמו נץ כדי שדברים לא ישתבשו ובסופו של דבר אתה מגיע למצב שאחרי אירוע כלשהו אתה נשבע שלא תעשה את זה יותר כי זה סתם מלא עבודה.
בעצם, הכל הופך מועצם וגרנדיוזי, אך הכל חולף אח"כ כאילו כלום ורק אתה נשאר מותש.
כעס והאשמות
ההתפכחות רק בדיעבד בד"כ, אחרי שהכל הסתיים ב"שלום" ואז אתה נזכר לומר שאתה לא מבין למה היית לחוץ כ"כ? ולמה עשית הכל לבד? זה בד"כ מלווה ברגשות שאם לא אתה אז אף אחד לא היה עשה כי לאנשים לא באמת אכפת כמוך. גם ככה בשלב מסוים אף אחד כבר לא הציע עזרה.
כן, הצורך בעודף שליטה גורם לבדידות בנוסף לקיצוניות שמובילה לעייפות.
אני משערת שאתה מתחיל להבין שתחושת בדידות ועייפות מובילה בקלות לכעס וחוסר שקט.
הכעס הזה יכול לצאת על הסובבים שלך ויכול לגם לחדור לתוכך, זה השלב שאתה מלקה עצמך ומתייסר על כל מיני דברים שצצים בדרך, כי זה המעגל. במעגל כזה קשה לשחרר את הרגשות השליליים והופ הפכת לאיש כועס, שלא סומך על אף אחד, שלא מאמין ביכולות של האחר ומטפח אובססיה לדעת מבלי לשים לב ומתעייף. חבל, לא?
אני מקווה שברור לך שאפשר ואפילו כדאי גם אחרת. הסוד הוא פשוט לשמור על שליטה באמת, כי כל מה שקורה לך כרגע זה איבוד שליטה והצורך להשיב את השליטה בכוח וחשוב שתדע זאת.
חטטנות
הצורך לדעת ה- כ- ל !
אם אתה גם ככה כועס על כולם ולא סומך על אף אחד "אם אין אני לי מי לי"?
כדי לשמור על שליטה צריך לדעת הכל. צריך להבין את התמונה הגדולה כדי לשלוט בכל חלקיה.
כדי שזה יקרה צריך לעמוד על המשמר. להבין "עם מי יש לי עסק". איך אנשים חושבים ובעיקר איך ליישר אותם אלי.
עבודה קשה מאוד! בעיקר כשהם מתרחקים ממך.
עייפתי רק מלכתוב את זה, שלא נדבר על לחיות את זה.
אני מכירה את זה מקרוב. אני הייתי כזו והרשו לי לשתף אתכם שזה לא מתנקה לגמרי, כי העבודה היא לא להעלים את זה, אם כי ללמוד להתאושש מזה מהר ולחזור לשגרה כמה שיותר מהר.
כמה מעייף לנסות לשמור על שליטה, במיוחד על דברים שאין עליהם שליטה.
לקח לי המון זמן להבין שאין לי שליטה על אנשים אחרים ולא משנה כמה אהיה ערנית תמיד אצליח לפספס משהו וזה ישבור אותי חזק יותר.
במקום לנתב את זה החוצה, עדיף לעבוד על עצמי ואיך אני מסוגלת התמודד עם הפתעות ומשברים, אנשים מאכזבים או דברים שקורים שונה ממה שחשבתי שיקרו.
אז קיצוניות, חוסר פרופורציות (בתור מלכת הדרמה לשעבר), כעס, האשמות, הלקאה עצמית, ציניות, חשדנות וחטטנות קשורים אחד בשני ויכולים להתאים יותר לאנשים ששומרים על המדינה שלנו ועסוקים בסכילת פיגועים וטרור מאשר לאנשים כמונו שרק רוצים לסיים את היום עם עוד קצת אנרגיות כדי לתכנן את המחר והשנה הבאה, להתפתח ולגדול.
מה כן אפשר לעשות?
לשים לב להתנהלות הסוררת הזו, להבין עד כמה זה גוזל באמת אנרגיה ולבחון אפשרות להתנהלות קצת שונה, כזו שתעזור לכם להתאושש יותר מהר ולשמר אנרגיה לדברים חשובים יותר.
תעשו רשימה של כמה פעמים בשבוע זה קורה לכם ופשוט שימו לב כמה מהזמן אתם מבזבזים על כל אלו. תתחילו משם. לפעמים דברים פשוט מסתדרים ברגע שמבינים.
אם לא, אני תמיד פה.
בהצלחה.
ממני, זו שלמדה מהי שליטה עצמית באמת ואיך לחיות עם חוסר שליטה בשלום (יחסית).
