jetserverהורים יקרים- הכל מתחיל מכם
נולדנו כדף חלק, רעבים וסקרנים לכל דבר משך את תשומת לבנו. מזל שהיו לנו הורים או סביבה מכוונת ותומכת אשר הזהירו אותנו מפני "סכנות" ואמרו לנו מה כן/לא לעשות ואם היו מגדילים ראש גם אמרו לנו איך לעשות. מאז, עברו השנים ועכשיו אנחנו גדולים, עצמאיים, מלאי תובנות ומבינים דבר או שניים בעשייה. ההורים אשר דאגו לנו לסדר עדיפויות נכון על פיהם, עכשיו כבר לא איתנו פיזית בחדר אבל הם בהחלט איתנו בחדרי מוחינו. גם היום, כשאנחנו בוחרים לעשות/ לא לעשות אנחנו מתחשבים בהורים שהשקיעו בנו בילדות, אשר חינכו אותנו מה נכון ומה לא נכון בחיים בלי לשים לב.
כשהיינו קטנים ורצינו רק לשחק לימדו אותנו להתאפק ולסיים קודם את שיעורי הבית.
מאוד רצינו ממתקים אבל ולא הבנו את השלכות המתוק לשיניים אז לימדו אותנו לסיים ארוחה בריאה ורק אח"כ ליהנות מהמתוק. לימדו אותנו להשקיע טוב טוב בלימודים כדי להצליח בעבודה ובקריירה. לימדו אותנו שטובים השניים מן האחד ושכדאי לסגור את הדיל בחתונה, ילדים וכמה שיותר מהר כי זה הדבר האמיתי ועוד ועוד ועוד.כמה לימדו אותנו, כמה השרישו בנו וכמה התוו לנו דרך חרוטה של נכון או יותר נכון ושל סדר עדיפויות בחיים.
עכשיו, בתור הורים, הלחץ עבר אליכם. יש לכם ילדים והנה אתם צרכים לעזור להם להבין מה כן, מה לא ואיך. הלחץ יכול לגרום: להתנהגות של אוטומט (כמו שגדלנו ככה אנחנו מגדלים), התנהגות קיצונית לאוטומט, תחושת בלבול עקב סערה פנימית מרצון העז לגדל את הילדים על הצד הטוב ביותר.
אם עלו בכם השאלות כמו: האם אני בתור הורה יודע מה הדרך הנכונה ביותר עבור ילדי? מה כדאי לדעת כשאני בונה סדר עדיפויות לילד שלי? ואיך כדאי לעשות את זה על הצד הטוב ביותר? הנה לכם כמה טיפים לשיעזרו לכם אולי לעשות מעט סדר בראש.
מודעות
אין נוסחת קסם או מתמטיקה ברורה. לרוב מדובר בניסוי ותהייה. לכל אחד מילדינו אופי שונה, רגישות שונה והתנהלות שונה. כיום כשאנחנו בוגרים ומפוקחים אנחנו יכולים לבחור מה שנראה לנו הכי טוב עבור ילדינו אבל אסור להתעלם מהאוטומט שמושרש בנו. לדוגמה, הורה שגדל להורים קשוחים, המאמינים בשגרה ברורה ומתוכננת ייגדל ילדו כך או בקיצוניות השנייה. הורה שהרגיש כי בילדותו חופש הפעולה שקיבל התפרש כחוסר אכפתיות יכול לפעול כיום בצורה שעלולה לחנוק את התפתחות הילד או לחילופין לפעול כפי שגדל בלי להתחשב בשינויי הסביבה במהלך העשורים ואין סוף לדוגמאות. בסופו של יום אנחנו תבניות של ההורים שלנו או הקיצון להן.
איך שומרים על איזון? אז דבר ראשון שחשוב לעשות הוא לפתח מודעות. להבין איך אני גדלתי כילד, איך פירשתי את ההורים שלי ומה מתוך זה אני רוצה לאמץ או לשנות לטובת ילדי.
המודעות תעזור לכם לעצור את האוטומט ולחשוב.
תקשורת
ילדים מבינים. בכל הגילאים. גם ילד בן חצי שנה מבין אם צוחקים עליו (כן, שיחרור גזים לאויר יכול להיות מצחיק עבור המבוגרים אך מעליב עבור הפעוט). אם כך, הדבר הכי חשוב הוא לתקשר איתם. נחמד לדעת שלא הכל אנחנו צריכים להחליט עבור הילד שלנו. יש דברים שכדאי לשתף אותם מולו. זה תורם לביטחון העצמי ולפיתוח יכולת החשיבה שלו.
זיכרו את האוטומט מהפסקה הקודמת והנה הוא שוב עולה לחלקכם: "מה ילד קטן מבין ויודע"? אתם לא בטוחים שהוא מבין? דברו איתו ובדקו זאת. אולי תופתעו. הדור של היום מתפתח ומגיב מהר מאוד. אם הם יודעים להפעיל אייפון או טאבלט הם יודעים להעריך הורה שנותן להם מרחב בחירה, יכולת התבטאות ונוכחות.
חשוב תזכרו הילד שלי הוא לא אני. מה שטוב לכם, לא בהכרח טוב לילד שלכם. לכן מודעות ותקשורת פתוחה הם הבסיס ליחסי הורה ילד. סדר העדיפויות בריא הוא קודם כל לתת לילד את המקום שלו ואז גם לחנך.
נראה כי ימי החורף הסוערים הם זמן מצוין לתקשר יותר עם ילדיכם. בזמן שהשהייה העיקרית היא בבית. דרך מצוינת למנף את התקשורת.
לשאול
אל תשכחו לשאול עצמיכם מדי פעם איך פעולות שאתם עושים היום השפיעו עליכם כשהייתם קטנים. נכון שהילד שלכם לא בהכרח יחווה אותו דבר אבל חוויה שאתם זוכרים יכולה לבוא לזכותכם במודעות אישית ובתקשורת מול ילדכם. כמו כן, חשוב לזכור כי מה שהיה נכון כשהייתם קטנים כבר לא בהכרח נכון לכם כגדולים, בדקו האם אתם נותנים לדברים מהעבר להנחות אתכם היום?
כפי שציינתי, ימי החורף הם ימים מצוינים לעשות זאת, כשאתם מכורבלים בסוף יום בשמיכה חמה ועוטפת ומשחזרים פעולות היום. זה הזמן לשאול, להיות מודע ולתקשר.
לסיכום, זיכרו כי ילדיכם שותים בצמא את כל שאתם משקים אותם לכן בראש ובראשונה חשוב לעשות סדר פנימי עם עצמיכם ולהעביר את זה הלאה. בהצלחה.
