למה זה מגיע לי? תסמין רחמים עצמיים

שוב פעם יצאת חסר מזל?
מרגיש שהעולם נגדך?
אתה לא מבין איך כל מי שאתה מכיר מצליח ואתה לא?
תוהה אם זה יקרה לך אי פעם או שכבר התייאשת?

בנאדם, אתה סובל ממחלת הרחמים העצמיים! ואין דבר יותר נורא מלהיות קורבן בסרט של עצמך.
כמה דברים שאתה ממש חייב להבין בנושא הזה.

• להיות קורבן זה לא סקסי
  הלקאה עצמית עוד יותר לא סקסי אלא בעיקר מדגיש את חוסר הביטחון שלך וזה ממש חבל. יש מצב שהמילים האלה נשמעות קצת חזקות "קורבן", "הלקאה עצמית", "רחמים עצמיים" אבל! אין כמו מילה חזקה כדי לזעזע את המערכות במוח ולעודד שינוי.יש המון סיבות שאולי אתה מרגיש שהחיים לא מחייכים אליך ואולי נקודת ההתחלה שלך הייתה לא משהו כמו כמה מהחברים שהכרת בדרך אבל מה שהיה- היה. דבר אחד חשוב כדאי שתזכור: אתה אחראי על התחושות  והרגשות שלך. למה? כי אף אחד באמת לא יכול לומר לך איך אתה מרגיש ואיך להרגיש. זה משהו שבא מבפנים, כך שאם אתה מרגיש שמה שקרה "מגיע לך" ברור שתקדש את כל האמצעים לייסר עצמך.

  אם אתה חושב שזו הדרך להתאושש יותר מהר- אתה טועה!
  מחקרים מראים שמחילה תורמת יותר להערכה עצמית, לתיקון טעויות, ולמחשבות שליליות.

• איזה מזל
  אולי יש דבר כזה מזל אבל חוסר מזל זה רק עניין של מחשבות, אמונות ופרשנויות שאתה בונה במוח- יכול להיות שהמזל לא מאיר לך כמו "ההוא" שיש לו הכל (ודווקא עליו בחרת להסתכל ולהשוות עצמך) אבל תדע שאת חוסר המזל שלך אתה יוצר בעצמך.
  יש לך את האפשרות לבחור להסתכל על הצד החיובי של החיים, עצם זה שאתה קורא את המאמר זה אומר שיש לך יכולת (מחשב, קורת גג, סביר עבודה מפרנסת, משפחה ועוד כמה דברים) אבל לא, אתה רוצה אתה מה שאין ואם אין אז יותר קל להאשים את המזל ולהישאר חסר אונים וחסר יכולת.

  

  יש לך את האפשרות לבחור להסתכל על המזל שיש לך בחיים ולפרש חוויות בחיים כמשהו שיכול לפתח אותך ולעזור לך דווקא להצליח. למרות הפרקודס שזה לא מצליח.

• אתה תוקע לעצמך את החיים
  הגיע הזמן לצאת מזה- כל עוד תישאר במקום של פיזור האשמות (הגורל, היקום, בגללו/ה), ותדבר בלשון של "אילו היה לי…", "אין לי זמן/כסף…" ועוד כאלה בסגנון, יש סיכוי טוב שתשמר את המקום שאתה נמצא בו.
  מתמטיקה פשוטה- מה שאתה חושב = מה שבאמת קורה.בא לך להניע דברים בכיוון אחר? תבין, דברים פחות נעימים קורים לכולם! השאלה איך מתאוששים מזה. אם בחרת להיות במקום קורבני ומסכן סביר להניח שתישאר תקוע עד ש… אולי יעבור פשוט הרבה מאוד זמן שיעשה את שלו. אם תבחר להיות קצת יותר רך עם עצמך, להבין שזה חלק ממעגל החיים ומכל דבר לומדים, גדלים ומתחזקים תצליח לצאת מהבור הזה יותר מהר.

  תחושה מבאסת להרגיש תקוע, להרגיש בלופ שלא נגמר. אין ספק שכדי להעריך את הטוב צריך לקבל מנה של באסה מדי פעם אבל המנות האלה נועדו להיות קטנות, מעוררות ובעיקר משבחות מפעם לפעם.

• רחמים עצמיים לעצלנים
  רחמים עצמיים נועדו לאלו שלא רוצים לקחת אחריות אולי כי הם פשוט עצלנים?!
  האם לדעתך אתה עצלן? אני שואלת כי אם התרגלת להאשים עצמך, ולחיות במקום פאסיבי וקורבני, יכול מאוד להיות שזה כבר מושרש בך ועכשיו זה אינסטינקט כזה שקופץ מתי שצריך, מעין חבר כזה שמגיע בלי לדפוק בדלת כי יש לו כבר מפתח.למה עצלן? כי נדרש מאמץ לשנות הרגלים, יותר קל להיות במקום המוכר והנוח ואם אתה יודע איך להתנהל בתוך המקום של הרחמים העצמיים אז למה להתאמץ? זה גם ככה יעבור מתישהו…

  יש לי דרך חדשה בשבילך שהיא כמעט נטולת ייסורים עצמיים, דרך בה זמן ההתאוששות שלך מהיר יותר ואתה חוזר על הסוס הרבה יותר חזק ונאמן לעצמך.
  קוראים לזה עבודת אימון אישי, כן גם אתה יכול לאמן עצמך להגיע למקום אחר כשזה תוקף ומהר.

• כמו אימא פולנייה
  אולי גדלת בבית פולני (או בבית ישראלי סה"כ) אבל רגשות האשם שעשו לך כשהיית קטן כבר לא תופסים היום. אז לא היית בסדר כמה פעמים וקיבלת די הרבה בראש מההורים, מהמורים, אולי אפילו מחברים או בעבודות מזדמנות אבל היי, אתה כבר ילד גדול. יודע מה נכון ומה לא נכון ואם אתה הורה אז אני בטוחה שאם תציץ שנייה לילד שלך לא תרצה שיגדל בתחושה כזו של רחמים עצמיים, של קטנות, קורבנות, במקום כואב ומכווץ. אז כדי שהוא יפרח להיות עלם חזק ובטוח בעצמו, אתה גם צריך לעשות את השינוי הזה.לסביבה יש את הלחץ שלה למה שהיא חושבת שצריך להיות אבל אתה אדם בפני עצמך והגיע הזמן שתתחיל לאהוב עצמך ולצאת מהמקום הקטן הזה שמשאיר אותך פאסיבי ושואל "למה זה מגיע לי"?

זה לא מגיע לך ?
מגיע לך לאהוב עצמך או לפחות להעריך עצמך כדי שתוכל באמת להגיע רחוק כמה שרק תרצה…