jetserverאני מעדיף…
נולדנו כדף חלק, רעבים וסקרנים לכל דבר משך את תשומת לבנו. מזל שהיו לנו הורים או סביבה מכוונת ותומכת אשר הזהירו אותנו מפני "סכנות" ואמרו לנו מה כן/לא לעשות ואם היו מגדילים ראש גם אמרו לנו איך לעשות. מאז, עברו השנים ועכשיו אנחנו גדולים, עצמאיים, מלאי תובנות ומבינים דבר או שניים בעשייה. ההורים כבר לא איתנו פיזית בחדר אבל הם בהחלט איתנו בחדרי מוחינו. גם היום, כשאנחנו בוחרים לעשות/ לא לעשות. אנחנו מתחשבים בהורים שהשקיעו בנו כ"כ הרבה בילדות, במורים אשר חינכו אותנו מה נכון ומה לא נכון בחיים בלי לשים לב.
אין ספק שחלק הארי מהדברים סביר להניח מועיל ולטובתנו אך מה קורה כשמה שהיה נכון כשהיינו קטנים כבר לא נכון לנו היום אך נותנים לזה להנחות אותנו?
היינו קטנים ורצינו רק לשחק אז לימדו אותנו להתאפק ולסיים קודם את שיעורי הבית.
מאוד רצינו ממתקים אבל היינו קטנים ולא הבנו את השלכות המתוק לשיניים אז לימדו אותנו לסיים ארוחה בריאה ורק אח"כ ליהנות מהמתוק. לימדו אותנו להשקיע טוב טוב בלימודים כדי להצליח בעבודה ובקריירה. לימדו אותנו שטובים השניים מן האחד ושכדאי לסגור את הדיל בחתונה, ילדים וכמה שיותר מהר כי זה הדבר האמיתי. ועוד ועוד ועוד.
כמה לימדו אותנו, כמה השרישו לנו וכמה התוו לנו דרך חרוטה של נכון או יותר נכון של סדר עדיפויות בחיים.
שכמעט שכחתם להקדיש זמן לדברים הקטנים שעושים אתכם מאושרים, לדברים הקטנים שהופכים לגדולים ומשנים לכם את מסלול החיים, מסלול חיים ששייך רק לכם ולא לאחר. נכון, יש שגרה וכולם רוצים להשיג דברים. השאלה באיזה מחיר ומה מפסידים בדרך?
הכרתי לא מעט אנשים שבאמצע לימודי התואר הרגישו רצון לפרוש, לשנות כיוון, לבחור מסלול חדש אך לא העזו. לימדו אותם להתמיד, שלימודים זה הדבר הכי חשוב ואין זמן. עכשיו לשנות מסלול זה חישוב מחדש וזה לוקח זמן… ההורים חוששים שפרישה אולי תוביל לאיבוד עצמי ובזבוז זמן. ולמי יש זמן?! הכרתי אנשים אשר קיצרו את הטיול בחו"ל כי ההורים לחצו לחזור ללמוד, להתפתח, למצוא עבודה ולעשות כסף. שיש זמן לבילויים אחרי שתרגיש מסודר. והכרתי הורים אשר עשו שידוכי פתע לילדיהם כי הם כבר בני 30 והגיע הזמן להתחתן ולהביא ילדים ולתת נחת להורים.
הרשימה עוד ארוכה ויש המון דברים שאנחנו רוצים לעשות אבל יש קולות סביבנו שמכתיבים לנו את סדר העדיפויות "הנכון" עבורינו. בין אם זה קולות העבר או קולות של סביבה נוכחית הם משתלטים על הקול הפנימי שלנו ומכניעים אותו לתכתיבי החברה.
מתוסכלים ומשועבדים לשגרה אנחנו מוצאים עצמנו בעשייה של חובה ולא מגיעים לכל הדברים שאנחנו ממש רוצים. סדר עדיפויות דפוק. סדר עדיפויות שאנחנו מעדיפים לזרוק לפח אבל "אין ברירה".
לסדר את הראש לבד!
וודאי שיש ברירה! התעוררו על החיים שלכם. תתחילו לבדוק מה באמת בא לכם לעשות ולעשות סדר עדיפויות משלכם. לא יודעת אם הספקתם לבדוק את העניין אבל יש סיכוי, לפחות של 50% סטטיסטית שזה יצליח יותר טוב ממה שאתם חושבים. למה לפחות 50%? כי כשתעשו מה שאתם רוצים ותרגישו חיות, פריחה והתפתחות אישית הסיכויים להצלחה יעלו ובהרבה!
מה שטוב להוא, לא בהכרח טוב לך והגיע הזמן לשנן את זה.
סדר עדיפויות משתנה מתקופה לתקופה, במהותו גמיש ודינאמי במיוחד בשביל להתאים צרכיו אליך. כן אני כותבת אליך- אותו אחד שמסרב לצאת מהקופסה ולשנות סדרי עדיפויות.
מה חשוב בסדר עדיפויות יעיל?
להכניס בשגרה המחייבת גם עשייה מהנה. כשאתם קמים בבוקר וכותבים את משימות היום, תכניסו בין המשימות השחורות את המשימות הצבעוניות, שיעשו לכם טוב על הנשמה ויאירו לכם את היום.
אז נכון, אתה איש משפחה ואתה חייב לקום בבוקר להכין סנדוויצ'ים לילדים, לפזר אותם בגנים, ללכת לעבודה, לענות באמצע אטרף לטלפון מהגננת, להגיע בערב למקלחות, ארוחות ערב, השכבות במיטה והופ, נגמר היום… לא הספקת ללכת לחדר כושר, לקפוץ לשבת עם חברים להתעדכן קצת, אולי לבכות על החיים קצת ולא הספקת לקנות כרטיסים למשחק כדורגל בשבוע הבא.
איך מתקנים את העוול הזה? מכינים סדר עדיפויות מתוכנן ומסודר מראש!
נכון, לא כל יום זה חגיגה. לא כל יום אפשר לראות כדורגל, ללכת לחדר כושר ולהפגש עם חברים. מה לעשות, יש משפחה והיא בראש סדר העדיפויות. אבל אין סיבה לוותר על השאר לגמרי.
בחר ימים קבועים שאתה נפגש עם חברים או הולך לחדר כושר, בחר תדירויות של דברים שאתה אוהב מראש וכן אפילו להכניס ערב של יציאות, ריקודים, אומנויות לחימה והשד יודע עוד מה.
אל תוותר על עצמך. זכור, סדר עדיפויות נכון הוא סדר בו הדברים נעשים באופן מפרה ומשאיר טעם של עוד. תתחיל להגשים עצמך. תקדיש זמן לדברים שלימדו אותנו כשוליים כשהיינו קטנים כי עכשיו הם גדולים עבורנו.
בהצלחה.
