jetserverחשבתם שאפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? אז זהו שלא.
אח, איזה יום…. קמת משינה לא רעה בכלל, אתה מרגיש יחסית עירני, יש הרבה מה להספיק ותכלס אתה מרגיש בסדר עם זה. בגדול יש לו"ז, יש תמונה בראש איך הדברים אמורים להיות והכל טוב….
"איך יכול להיות שסוף היום הגיע ועדיין לא הספקתי חצי מהדברים שבבוקר רציתי להספיק"?
איפה נעלם היום? ואיך אין לי כבר כוח לכלום? בא לי לישווווווון! מחר יום חדש….
כן, דחיינות. ככה זה עובד כשלא מצליחים לנהל את הזמן כמו שרצינו ובמיוחד אם צצו עוד דברים בדרך. אז איך להצליח לשלב את הכל ולשמור על שפיות? בוא נלך לדימויים מעולם שכולנו אוהבים- עולם האוכל.
היום שלנו מחולק כמו עוגת פאי מיוחדת. זה לא סתם פאי, זה פאי המורכב מכמה סוגי טעמים כאשר כל חלק שונה בטעמו ומתאים לחלק מסוים מהיום. הפאי הזה מחולק לשני מרכיבים עיקריים: מרכיב בריאותי שישאיר אתכם עירני למהלך היום ומרכיב מתוק שישאיר לכם טעם טוב בפה.
יש מיליון סוגי פאי, כי לכל פאי יש שף מיוחד והשף הזה הוא- אתם!
לפאי שני קריטריונים: מראה וטעם. גם אם זה לא נראה משהו לפחות שיהיה בעל ערכים תזונתיים טובים. העיקר שיהיה טעים ואם לא לפחות שיהיה מזין. כך גם סדר היום שלכם צריך להיות:
להסתכל על המשימות ולהשתדל לאהוב אותם ואם יש דברים שלא בא לעשות לפחות שיהיה להם ערך עתידי ותפוקה טובה. אז אם אפיתם פאי שלא מכיל אחד מהם זרקו אותו לפח ותכינו חדש (דהיינו רשימת מטלות חדשות).
איך מחלקים את העוגה?
מבינים שהחלקים שפחות טעימים בפה אלו חלקים שישמרו על חלל הפה בריא לאורח זמן ויעזרו לכם לשמר את הגוף בצורה הטובה ביותר. בין הדברים: לקום בזמן, להגדיל ראש בעבודה, לזוז מהטלוויזיה לטובת ספורט/מטלות, להקפיד על תזונה בריאה, לעשות קניות הביתה, לעבוד בעבודה זמנית כדי לשלם שכ"ד/לימודים, לנקות את הדירה ועוד. כל אחד והחלק שפחות אוהב.
החלק השני זה החלק המהנה יותר של היום, בו הטעם המתוק חודר ישר לדם בגוף ועושה לנו תחושה נעימה שלא בא לנו להפרד ממנה, אלו הפעילויות שעושות לנו טוב: התנתקות בצפייה בטלווזיה, קריאת ספר, מפגש חברים, כדורגל, ספורט לאלו שאוהבים, אכילת ג'אנק, שינה ועוד.
לרובנו יש נטייה להתמסר לחלק המתוק היותר במהלך היום. טבעי, כי אנחנו אוהבים לפעול כאן ועכשיו כשהתוצאות מיידיות ונעימות. אבל כאן מתחילה הבעיה. אנחנו זונחים את הפעולות החשובות בשביל הפעולות הנעימות ואז סדר היום מתחיל לקבל צורה של פאי מעוך (כזה שנפל על הרצפה והרימו אותו כדי להמשיך לזלול).
לעשות את זה נכון
טקסיות
ניהול זמן נכון מכיל כמה שלבים שדורשים התייחסות, והראשון מביניהם הוא עניין של החלטיות. ברגע שעשיתם רשימה בראש או על דף של משימות היום (זה השלב שבו אני יוצאת מנקודת הנחה שהשכלתם לתכנן את הזמן שלכם), עשו משהו כדי לתמוך בהחלטה הזו: זה יכול להיות על ידי טקס כלשהו. לדוגמה, לשים שיר מוטיבציה רגע לפני שאתם מכריחים עצמכם לצאת לפעילות ספורטיבית. הטקס יהיה מעין מעברון ממצב פדלעתי למצב אקטיבי. רגע לפני שתיכנסו למשימה שלא בא לכם עליה, עשו טקס בו תקדישו עשר דקות לפעילות שמרגיעה אתכם כגון: עשר דקות חיטוט בפייסבוק, שיחת טלפון עם חבר, קומדיה בטלווזיה שעושה לכם טוב או אכילה לשובע כדי לשמור על ריכוז. כל אחד והטקס שעושה לו טוב. אין סוף ליצירתיות.
העתיד כבר כאן
זה יכול להיות גם בעזרת תזכורות בטלפון. יש לנו פלאפון, ובמקום לבהות באמצעותו כל היום בפייסבוק או בוואטסאפ, זכרו שהוא יכול גם לתרום לנו בעזרת מיליון האפליקציות שיש בו לתזכורות. השתמשו בו כדי לתזכר אתכם להוציא את הזבל לפני שהאישה חוזרת, לקרוא עוד פרק מהספר לבחינה, לכוון שני שעונים מעוררים למאחרים בבקרים ועוד ועוד. המטרה חשובה לכם? כל האמצעים כשרים. כל דבר בסביבה שלכם יכול להיות לכם לעזר.
אמא, אבא וכל השאר
בשביל מה יש חברים? לא מצליחים לקום בבוקר? בקשו מחבר שמשכים קום להתקשר להעיר אתכם. לא מצליחים להתרכז בלימודים? בקשו מחבר לעזור לכם ללמוד. לא מצליחים להזכר למה כדאי לעשות דברים שפחות כיף לעשות? בקשו שיחת מוטיבציה מאח, חבר, אמא ואפילו מאדם זר ברחוב.
יש מספיק לכולם
ש לכם המון משימות וכל יום מתווספות משימות נוספות ועם זה גם הלחץ גובר. אם לא מספיקים לעשות את כל המשימות האשמה עצמית גוברת. כדי למנוע את זה, בחרו שמונים אחוז מסך המשימות ועמדו בהן באותו יום. זה יעזור לסיפוק עצמי וחיזוק יכולת ההתמדה. זה נכון שיש עשר משימות להיום, אבל גם אם תעשו רק שמונה זה מצוין כי עמדתם ביעד שבחרתם. זה טוב לחיזוק הביטחון העצמי ולהמשך. כל משימה שאתם צולחים זה עוד ביס שאתם לוקחים מהפאי וזה תענוג.
דבר אחרון, שאולי לא רלוונטי לכולכם ברגע זה אבל בהחלט יכול לעזור, זה שכשאתם לא מצליחים לעמוד במחויבויות שלכם ומתרצים לעצמכם, תחשבו על דבר אחד: איך הייתם מגיבים אם הילד שלכם היה מספר לכם את התירוצים האלה? אין לי ספק שהייתם מחפשים פתרונות יצירתיים בשבילם, העיקר שילמדו לעמוד במחויבויות גם אם הן לא הכי מהנות. זה השלב שאתם יוצאים מהילד שבכם ומתחילים לחשוב כמו מבוגרים. כן, אתם כבר גדולים. השלב הבא הוא שיהיו לכם גם ילדים והם יתמלאו תירוצים ואתם, אתם רוצים להוות דוגמה לעשייה בריאה ומקדמת. אז כדאי לכם לטפח הרגלים מקדמים ולא הרגלים מעכבים, כי הכל עובר לילד. מלחיץ אה?
לסיום, כפי שציינתי היום שלנו מחולק כמו עוגת פאי מיוחדת כשמהלך היום אנחנו נוגסים בו בכל חלק, בשעה מסוימת. בסוף היום, הפאי אמור להגמר. אם לא תגמרו אותו או שישרוד עוד יום או שיעלה עובש. בדיוק כמו המשימות שיש לכם במהלך היום- או שהן יחכו למחר או שהן כבר לא רלוונטיות וכך עלולים לפספס הזדמנויות.
זהו, נעשיתי רעבה… אני הולכת לאכול פאי.
